חיפוש יצירות
חיפוש חברים
חיפוש בדפי יוצר ובאתר
חיפוש מורחב

זכור אותי במחשב זה

שכחתי שם משתמש/סיסמה

עמוד הבית > משתמשי מוסיקה > מאמרים > האם נותרו בעולם עוד אנשים שמשלמים על מוסיקה

האם נותרו בעולם עוד אנשים שמשלמים על מוסיקה?

"ברשותי יותר מ-10,000 שירים שונים, שרק עבור חלק מזערי מהם שילמתי מכספי שלי" אמרה אמילי וייט בלוגרית אמריקאית  בת 20, מתמחה בתעשיית המוזיקה, בפוסט שפורסם בסוף השבוע האחרון באתר רשת הרדיו הציבורית בארה"ב - NPR .  הפוסט הצית מחדש מלחמת תגובות ברשת ועורר דיון לוהט יצרים, שנסוב סביב המלחמה הבלתי פוסקת בין התקדמות הטכנולוגיה לבין תעשיית המוסיקה, הנלחמת לשמור על קיומה. 

 


"האינטרנט פינק אותי" טוענת וייט, בפוסט שכתבה "והעניק לי את האפשרות להיחשף למגוון עצום של מוסיקה. אולם בתוך ספריית השירים העצומה שלי, ישנם רק כ-15 דיסקים שרכשתי בכספי".
אמילי היא נציגה מובהקת של דור ה-Y  החי בקרבנו, דור שאינו זוכר מציאות אחרת. מבחינתו צריכת מוסיקה היא עניין כה פשוט של הקלקה על המקלדת ולא של הליכה לחנות המוסיקה (מוסד שאף הוא כמעט ונעלם מהעולם). היא נציגה מובהקת של דור שבעיניו ההיבט הכלכלי של צריכת מוסיקה מתבטא בקניית כרטיסים להופעות, רכישת חולצות טריקו עם לוגו האמן ומזכרות נוספות. לשלם על המוסיקה עצמה? למה? כשאפשר להשיגה בקלות ובמהירות באמצעות שיתוף בין חברים ובין קהילות, קניית הדיסק עצמו? היום זו פעולה שנחשבת כבר בגדר של מושג פילנתרופי בלבד, שככל הנראה כבר חלף מהעולם, שלא לדבר על הורדה בתשלום מאתרים חוקיים, שהפכה מזמן לאופציה האחרונה בשרשרת.

 


דבריה של אמילי וייט עוררו גל של תגובות נזעמות ברחבי הרשת ולתגובה, כמעט מידית של דיויד לאורי, גיטריסט ויוצר מלהקת הרוק האלטרנטיבית Camper Van Beethoven, במכתב פתוח שהופץ בטוויטר.  במכתבו מגיב לאורי ואומר, כי אין בכוונתו לבייש או להשפיל את וייט על דבריה, אולם חשוב לו להבהיר כי לדעתו מדובר בתפיסה מוטעית, על פיה אין יותר צורך לשלם עבור רכישת המוסיקה עצמה ואפשר לסמוך על האמנים ש"יסתדרו" וימצאו את פרנסתם באפיקים אחרים, דוגמת הופעות או שיתופי פעולה עסקיים. "הכוונות שלכם טובות" טוען לאורי במכתב פתוח בתגובה לוייט ובעצם בפנייה לדור Y כולו, "אולם הדרך והאמצעים בהם אתם נוקטים, שגויים ומביאים לתוצאה ההפוכה".

 


הוויכוח ביניהם הפך עד מהרה מוויכוח כלכלי צרכני, לוויכוח ערכי, כאשר לאורי, מערער על יסודות תפיסת המוסר של בני הדור הצעיר, על פיהם, הם מעולם לא שילמו ולא ישלמו על צריכת המוסיקה שהם אוהבים ומנגד, הם משוכנעים כי כיום, המוקד עבר למקום אחר, והתשלום ? הוא כבר לא עבור צריכה בודדת, אלא עבור נוחות טכנולוגית ופס רחב ככל האפשר.

 


האמת ? נמצאת כמו תמיד איפשהו שהוא באמצע. מצד אחד, נכונה התפיסה על פיה השינויים הטכנולוגיים מזעזעים ומשנים את יסודות התעשייה ואת דרכם של  האמנים והיוצרים להתפרנס , אולם חשוב לזכור מאידך, כי תעשיית הבידור כולה עברה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, תהפוכות טכנולוגיות, עם המצאת הקלטות ומכשירי הווידאו, ועובדה, היא עדיין קיימת, יוצרת ואפילו משגשגת.

 


והפתרון ? הוא כבר כאן, היכן שהוא בשטח האפור בין הצדדים.  הוא יימצא בצורת שירותים פשוטים שיישבו את מצפון הצרכנים מחד ויכבדו את כיס האמנים מאידך. לדוגמה, הרחבת השימושים  בשרותי גישה למאגרי מוסיקה בתשלום כמו SPOTIFY  ופנדורה העולמיות  או MUSIX, ווליום ו-"וואלה מיוזיק" המקומיות. הצרכן החדש מבין שהוא משלם עבור מנוי לשירות ועבור הגישה למוסיקה, אותה יוכל לסנכרן בכל המכשירים החכמים שברשותו, ולשאת אותה עימו  לכל מקום בעולם. הצרכן בוחר בדיוק מה הוא רוצה מתוך מדף המוסיקה האינסופי ויכול אף להאזין לרפרטואר דומה שיוצע לו על ידי המערכת ובכך ייחשף לחומרים חדשים. והיוצרים -  יתוגמלו בהתאם לכמות הפעמים שהושמעו. שאלות כמו מוסר, תרומה, פילנתרופיה או רצון טוב, יהפכו ללא רלוונטיות ולהנאה האמיתית ממוסיקה ברשת, כבר לא יהיה טעם כל כך רע. 

 

מעניין אתכם לדעת היכן ניתן להשיג מוסיקה חוקית באינטרנט? הקליקו כאן!


2010© כל הזכויות שמורות לאקו"ם