חיפוש יצירות
חיפוש חברים
חיפוש בדפי יוצר ובאתר
חיפוש מורחב

זכור אותי במחשב זה

שכחתי שם משתמש/סיסמה

עמוד הבית > content > טקס פרסי אקו"ם 1

טקס פרסי אקו"ם

 

החלטתה של מירה עווד לבצע בטקס את שירו של מחמוד דרוויש, "חשוב על זולתך", גררה תגובה חריפה של שרת התרבות, מירי רגב, שהחליטה לעזוב בצעד מחאתי את הטקס ולוותר על הענקת הפרס לזוכי פרס מפעל חיים:  "משוררים ערבים אהלן וסהלן - דרוויש לא", מסבירה השרה רגב, ״הוחלט הערב להציב בכוונה את מחמוד דרוויש והמיתממים מוזמנים להמשיך ולהיתמם. זו החלטה פוליטית". דבריה של השרה רגב התקבלו ברגשות מעורבים, כאשר חלק מהקהל הריע לדבריה והחלק השני הפציר בחלק הראשון: "אל תמחאו לה כפיים".

 

 

בתגובה לכך, כשעלתה מירה עווד לקבל את הפרס, קיבלה אותה נציגת דירקטוריון אקו"ם מלי פולישוק עם המילים הבאות: "יש כאלה שלא רוצים לשמוע אותך, אנחנו מאד רוצים לשמוע אותך כי אצלנו באקו"ם כולם מוזמנים ואני רואה אותך נושאת המסר לשלום ודו קיום משותף". לדברים אלה התייחסה מירה עווד בנאום הזכייה: "תודה לכל מי שעמד איתי וגם לכל מי שעמד בדרכי, שניהם לימדו אותי מי אני."

 

צילום: אורית פניני

 

הטקס המשיך עם הענקת פרס מפעל חיים למפיק האגדי שמואל צמח: "שמואל צמח, האיש והאגדה. מפיק, אמרגן, איש תרבות וחבר יקר. אני חושב שאין דרך לסכם בכמה שורות וייתכן שידרש חודש שלם של אירוע כדי לספר על פעולותיו. מי שישב בוועדה התרבותית של חגיגות העשור לישראל כשהיה בן 18 ומי שהמציא את הופעות האיצטדיונים בישראל והביא לארץ את גדולי האמנים הבין-לאומיים. פעילותו הענפה כיסתה וממשיכה לכסות קשת רחבה של כל סוגי האמנות והתרבות בישראל. אין חולק שמקומו של שמוליק בראש הפירמידה של תעשיית אומנויות הבמה בישראל – הוא מקום מספר 1'. בולטים במיוחד הם יחסי הידידות ששמוליק צמח מקפיד לטפח כמעט עם כל אומן אתו עבד במהלך השנים. מערכת היחסים החמה ביותר והמיוחדת ביותר שנרקמה הייתה עם אנריקו מסיאס". מסאיס, שעלה מיד לבמה פתח את דבריו: "שמוליק צמח הוא כמו אח שלי. הוא האמין בי לפני 50 שנה, הוא הביא אותי לישראל בפעם הראשונה, לרמת גן, להופיע מול 65,000 אנשים. מהיום הזה, ישראל בשבילי היא שמוליק צמח."

 

 

בהמשך הערב הוענקו שני פרסי מפעל חיים, ממערב למזרח. את הפרס הראשון לאלון אולארצ'יק, העניק יואב קוטנר: "אלון אולארצ'יק שייך לדור שהתחיל את המהפכה שלהם בשנות ה70. אני חושב שכל מה שקורה במוסיקה הישראלית היא תוצאת של המהפכה ההיא, שהתחילה כבר אז לשלב את כל הז'אנרים הקיימים: ממוסיקה קלאסית ורוק והשפעות מדבריות והשפעות ערביות והכל ביחד", מסביר קוטנר ומדגים: "למשל: בלהקת כוורת היה קטע שנקרא "התמנון האיטר". אולארצ'יק היה שותף מלא ליצירה הזאת והרעיון הזה, לחבר מזרח ומערב, זה דבר שהתחיל כבר אז. כשמדברים על מהפיכות צריכים לזכור את כל האנשים שהתחילו את הדבר הזה."

 

מיד לאחר גרסת הכיסוי שביצע חמי רודנר לשירו של אלון, "היא הולכת בדרכים", אולארצ'יק, שהיה נבוך ומרוגש מהמעמד, התוודה כי: "אתמול בלילה לא יכולתי לישון. באמת. קמתי בשעה מוזרה, 3 וחצי או משהו. כשהודיעו לי על הזכייה נכנסתי למתח עצום", אבל מיד חזר לעצמו: "אח"כ התברר לי שאני לא צריך לשיר בטקס אז נרגעתי. כל אחד בא ממישהו, הכוונה להורים. אמא שלי, תמרה, הייתה אדם מאד אומנותי. היא הייתה לוקחת אותי לקולנוע בת ים לראות הצגות תיאטרון ומופעים מוסיקליים, מסבירה לי על גדולי הציירים הרוסים והצרפתיים ומספרת לי מה ציור מסוים עושה לה ולמה הוא טוב", מסביר אלון וממשיך למקור ההשראה העיקרי שלו: "אבא שלי, אדוארד, שהיה מלחין נפלא, גם חבר אקו"ם ד"א, אבא שממנו למדתי איך לכתוב שירים עוד לפני שידעתי לנגן משהו. הוא הלחין אותם (השירים שלו) בסלון שלנו בוורשה ואני שיחקתי בקוביות מתחת לפסנתר. אם נולדת למשפחה כזו אתה נעשה מוסיקאי בעצמך אולי פשוט בגלל שלא ראית אפשרות אחרת. אז אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לאבא שלי, אדוארד. אני חושב שהוא היה גאה בי על זה שאתם מעניקים לי פרס היום. אני רוצה להודות לכוורת על השנים המטורפות ביחד ובמיוחד לחברי דני סנדרסון – שהראה לנו את הדרך בכל כך הרבה מובנים."

 

 

בשונה מהדרך בה בד"כ מעניקים פרסים – עמידה מאחורי פודיום והקראת טקסט - החליט אהוד בנאי להציג את שלמה בר תוך כדי נגינה: "בסוף שנות ה70 הלכתי ברחוב בצלים בשכונת נחלאות בירושלים. ראיתי מודעה עם איזה שם של להקה שלא הכרתי. האלבום שלהם עוד לא יצא. הברירה הטבעית'. אני התעניינתי אז במוסיקה הודית וראיתי שיש להם סיטאר. אז קניתי כרטיס להופעה הזאת בתיאטרון 'פרגוד' וישבתי בהופעה הזאת עם עוד כ-30-40 איש", ממשיך בנאי לתאר את מפגשו הראשון עם שלמה: "שמעתי לראשונה את שלמה בר והברירה הטבעית בהופעה, וכשההופעה נגמרה נשכבתי בכיסא. לא יכולתי לזוז הייתי כל כך נרגש. זה היה אחד הדברים הכי נפלאים שכל-כך ציפיתי להם במוסיקה הישראלית. הקהל התפזר, האור עלה באולם ואני לא יכולתי לקום מהכיסא. ואז שלמה בר יצא וראה אותי יושב שם, סימן לי לגשת אליו ואמר: 'מה, נהנית?' -אמרתי לו: 'זה לא שנהניתי, זה חלום שהתגשם. זה משהו נפלא ביותר'.

מאז, אני עוקב בהתפעלות רבה, בהערכה רבה, באהבה גדולה, אחרי הדרך הייחודית והמיוחדת של היוצר הנפלא הזה, שלמה בר, עם הברירה הטבעית שלו, שהביא צבע כל-כך  עמוק וכל-כך  מיוחד. באמת, אנחנו כל-כך אסירי תודה לשלמה על התרומה שלו למוסיקה ולתרבות הישראלית".

 

 

שלמה בר, שנראה מרוגש במיוחד מהמעמד השיב כי הוא: "מודה לאקו"ם. זה מפעל חיים, זה לא דבר חולף, זה מאד מרגש אותי". שלמה התוודה כי גם הוא לא ישן כל הלילה והמשיך בתודות: "אני חווה היום חגיגה מאד גדולה של התרבות הישראלית, אני גאה בעם שלי, במוסיקה שלנו, תודה לאנשים שבחרו בי. אני רוצה להודות לאנשים שתמכו בי לאורך כל 40 שנות העבודה שלנו. אתם צריכים לדעת שאנחנו (מוסיקאים) בודדים ויושבים בחושך והנתינה שלכם והאהבה שלכם נותנות לנו לשמוח ולעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות".

 

2010© כל הזכויות שמורות לאקו"ם